כיצד מתאימה הפילוסופיה הכירופרקטית למדע של היום? 

   

מאת ד"ר רונן רפאל, כירופרקט

 סיכום מחשבות והגיגים שנכתבו על ידי ד"ר ברוס ליפטון, חוקר ומרצה בעל שם עולמי בתחום הביולוגיה של התא. מחקריו עזרו לגלות את הדרכים הביו-כימייות המקשרות בין המוח והגוף. מחקרים אלו ואחרים מחזקים את הבסיס הפילוסופי של הכירופרקטיקה בתפיסת בריאות האדם.
רפואת הכירופרקטיקה נפוצה בהרבה ממה שמיוחס לה אמצעי התקשורת. מיליוני אנשים נעזרים בה מדי שנה.
התקווה שלי היא שמאמר זה ישפוך אור על הקשר ההדוק בין הפילוסופיה הכירופרקטית והמדע של היום.
אחת הסיבות העיקריות למאבק בין הרפואה הקונוונציונלית והכירופרקטיקה טמונה בגישה הפילוסופית ההפוכה שלהן. "אמיתות" פילוסופיות בתרבות המערבית מוכחות דרך תהליך מדעי שיטתי. "אמיתות" הקשורות למדעי הרפואה והבריאות נאספו עד לאחרונה רק על ידי ביולוגיים למיניהם , ביוכימאים, רוקחים ורופאים. כתוצאה מכך, היתה הכירופרקטיקה בעמדת נחיתות בקבלת תמיכה מחקרית לביסוס אומנות הריפוי שלה. למרות עובדה זו מוצאת עצמה הכירופרקטיקה רלוונטית מתמיד לאור העדויות המדעיות  המצטברות לאחרונה. עדויות מחקריות חדשות מתחום הביולוגיה התאית והמולקולרית מפנות עורף לתיאוריות המסורתיות של הרפואה הקונוונציונלית ומפתחות פילוסופיה חדשה.
מאז ומתמיד ניסה האדם להבין את "החוקים הטבעיים" על פי הן פועל הגוף. הרצון לשלוט על הטבע נמשך לכל אורך ההיסטוריה. אך לפני שהאדם יוכל לשלוט על הטבע, היה צורך לזהות תחילה מהו הגורם "השולט" על ביטוי האורגניזם החי. תרבות המערב התמקדה על שני מקורות  "שליטה" שכאלו. שליטה מבחוץ ושליטה מבפנים. שתי פילוסופיות אלו תוארו כבר בימי פלאטו כשני חלקיו של האדם: גוף ונפש.
במאה ה – 19 התלהט הויכוח – האם החיים נשלטים על ידי כוחות רוחניים או גשמיים? בתקופה זו, מדענים שהאמינו כי השליטה היא רוחנית קראו לעצמם ויטאליסטים. ויטאליזם דוגל בעקרון כי תהליכי החיים אינם יכולים להיות מוסברים בעזרת חוקי הפיזיקה והכימיה  (אשר ניתן למדוד אותם) לבדם וכי קיים "גורם נוסף" הקשור "לשליטה" על תפקוד ומבנה הגוף. אותו גורם נוסף, נקרא הנפש ונתפס כישות קשורה אך נפרדת מהגוף. הרוח החיה של האדם. הנפש, על פי התפיסה הויטליסטית מתוארת כצד הרוח או כוח החיים ומייצגת כוח חיצוני , מעבר לצד הגשמי, המפעילה את הגוף האנושי. מאחר והמדע המודרני פועל על פי אמות מידה מדידות, נדחתה התנועה הויטאליסטית מהמדע המודרני.
לעומתה, התפיסה המכאניסטית, האמינה שאורגניזמים חיים הם כמו "מכונות" הבנויות מאטומים. יחסי הגומלין בין האטומים השונים המרכיבים את הגוף נחשבו לקובעים את האופי ואיכות התנהלות החיים. המכאניסטים האמינו שהחיים נשלטים על ידי הכימיה שבתוך הגוף. כתוצאה מכך, הם שללו כל כוח על-טבעי בהתנהגות האדם. אמונה זו הביאה לגישה שגם תהליך הריפוי הוא מכאניסטי במהותו.
דחיית התנועה הויטאליסטית התחזקה במהלך המאה ה- 19 עם פרסום תאורית האבולוציה של דארווין.  דארווין הדגיש שגורמים פנימיים העוברים בתורשה אחראים להתפתחות האבולוציונית של בעלי החיים. תוך כעשור התקבלה תיאוריה זו אצל מרבית המדענים בעולם. תאורית האבולוציה התכחשה לתפקיד של הרוח או כוח החיים בהתפתחות החיים על פני כדור הארץ. כתוצאה מכך, המיקוד של המדענים הופנה לחקר הגורמים הפנימיים "השולטים" על הביולוגיה של האורגניזם.  די. די. פאלמר, אבי הכירופרקטיקה, היה מודע לספקות המדענים בנוגע לנפש ולכוח החיים. הוא ניסח מושגים אלו כ- אינטיליגנציה אוניברסלית ואינטיליגנציה פנימית.  בשנים הראשונות הוא השתמש במושגים אינטיליגנציה פנימית (רוח) ואינטיליגנציה אוניברסלית (אלוהים) כיוון שהם היו קלים יותר לעיכול. ייתכן ואפילו כיום עדיין מוקדם מדי להשתמש בהם.
 מאחר והויטאליזם הינו חלק מהפילוסופיה הכירופרקטית, וויטאליזם נתפס כמשהו מעבר לפיזי בלבד, לא קיבלה הכירופרקטיקה הכרה מהרפואה הקונוונציונלית. הכירופרקטיקה נתפסת כלא "מדעית" למרות המחקרים הרבים המוכיחים את יעילותה ומיליוני מטופלים מרוצים מתוצאות הטיפול הכירופרקטי. הצלחת הכירופרקטיקה רק הגבירה בשנים האחרונות את ההתנגדות מצד הרפואה הקונוונציונלית. מחקרים ביו-רפואיים אינם מצליחים להסביר את ההשפעה החיובית של הטיפול הכירופרקטי בעזרת המודל המכאניסטי שלהם.
ההתקבעות על האמונה שהמבנה, התפקוד והבריאות של כל אורגניזם מגיעה מתוך הגוף בלבד קיבלה חיזוקין עם התגלות תכונות הדנא. התפתחה מוסכמה שהתכונות הפיזיות וההתנהגותיות של האדם נשלטות על ידי גנים. מדענים לקחו את הגילוי צעד אחד קדימה וטענו שהבריאות והגורל שלנו עוברים בירושה ונקבעים מראש. התוצאה המתבקשת היתה שטיפול כירופרקטי, הנחשב מקור חיצוני, אינה יכולה להשפיע על בריאות האדם.    אולם, שינוי בהלך הרוח הפילוסופי ממשמש ובא. מחקרים עדכניים מובילים בביולוגיה תאית ומולקולרית מציעים הבנה מתקדמת חדשה של המכאניזם השולט על החיים והאבולוציה. ממצאים חדשים אלו, ללא ספק, יחלחלו וישתלבו באמיתות של שני המודלים הרפואי והכירופרקטי.
 מחקרים ברפואה קונוונציונלית הדגישו שבריאות ומחלה "נשלטים" על ידי הגנים לבדם. יוצא מכך, שהגנים מתפקדים כאלמנטים בעלי יכולת וויסות עצמית וכי הם בעלי יכולת להדליק ולכבות את עצמם.אולם, מחקרים עדכניים מוכיחים כי השערה שהגנים הם בעלי שליטה לווסת את עצמה אינה נכונה. השערה זו שימשה בעבר כמטפורה על מנת להגדיר ולכוון את המחקר. חזרה בלתי פוסקת על השערה זו חיזקה אותה והפכה אותה "לאמת של הגישה המכניסטית" למרות המחסור בעדויות מוצקות לכך.
  מחקרים אחרונים מוכיחים כי בשביל גן להידלק או להיכבות הוא צריך גירוי מהסביבה החיצונית שלו. גנים אכן קשורים ישירות למבנה ולהתנהגות של האורגניזם אך הם אינם מקור "השליטה". הביטוי של הגנים מושפע מפרוטאינים מווסתים. פרוטאינים אלו מקבלים גירויים מהסביבה החיצונית וגורמים לגירוי ביולוגי.

העובדה שגרעין התא והגנים שבתוכו אינם "המוח השולט" של התא נבדק בתאים שבהם הוצא הגרעין. תאים בניסויים שכאלה המשיכו לבטא התנהגות מורכבת ויחסי גומלין יעילים עם הסביבה ושרדו במשך חודשים על אף העובדה שפעלו ללא גנים. המסקנה המתבקשת היא שהגנים אינם הגורם "השולט" בוויסות התנהגות התא. יתרה מכך, מתרבות העדויות שאורגנזמים יכולים ליצור מוטציות של גנים בתנאי סביבה משתנים על מנת לשרוד. מחקרים מתקדמים כיום מראים שאפילו בקטריות מכילות בחומר הגנטי שלהם "גנים מהנדסים"      ליצירת מוטציות (מגזין טבע 335: 142, 1988). המוטציות החדשות מייצגות "התאמה מכאנית" לסביבה כתגובה לחוויות החיים (מגזין מדע264: 258, 1994).

 כך שתוך כדי סדרה של מוטציות (שינוי גנטי) כל אורגניזם יכול לייצר פרוטאינים חדשים ואלו מסוגלים לשנות את המבנה או התפקוד שלו. כך נפתחות בפני האורגניזם הזדמנויות חדשות,טובות יותר להישרדות בתנאי סביבה לחוצים.
בשנת 1994 פרסם דויד טאלר מאמר חשוב בנושא "האבולוציה של אינטילגנציה גנטית". טאלר זיהה שביטוי ביולוגי מוגדר באופן פעיל על ידי התפיסה של האדם את חוויות החיים שלו. טאלר הדגיש את החשיבות של הכרה (הבנת המציאות) הן ביכולת שלה לווסת את כוחות הביטוי של הגוף (על ידי שינוי דינאמי של תוכנות גנים) והן ביכולת של הגוף "לכתוב מחדש" תוכנות גנים קיימות כך שיתאימו טוב יותר ללחצים של הסביבה.
תפיסה חדשנית זו משנה את האמונות הבסיסיות של המודל הביו-רפואי (הרפואה הקונוונציונלית). הדנא מאבד מחשיבותו והסביבה תופסת את המקום הראשוני. באופן יסודי, הרפואה הקונוונציונלית העבירה את מקור "האינטיליגנציה השלטת" מהגנים הפנימיים ל"סימנים" סביבתיים חיצוניים. סימנים סביבתיים מווסתים אלו קשורים בחלקם לעקרון של די.די. פאלמר (אבי הכירופרקטיקה) של אינטיליגנציה אוניברסאלית ואינטיליגנציה פנימית בכירופרקטיקה.תפיסה מתקדמת זו גם מדגימה שהגוף משנה תוכנות גנים באופן מכאני בתגובה לחוויות החיים וכך מתאים את עצמו לתנאי הסביבה. שינוי תוכנות הגנים גורמת גם לתוצאות הפוכות. כשהמציאות נתפסת על ידי מוח "מחונך" של האדם באופן שגוי נוצרות תוכנות גנים חדשות אשר עלולות לגרום להתפתחות מחלות. רפואה קונוונציונלית מזהה כיום ש"מחונך" עלול לגרום לכתיבה מחדש של תוכנות גנים (מוטציות). כתוצאה מכך, אמונות שגויות של "אדם מחונך" עלולות להוביל לתפקוד גנטי לקוי ואף להתפתחות סרטן.
ללא ספק, הרפואה הקונוונציונלית עוברת תהליך של שינוי חשיבתי. שינוי זה מקרב בינה  לבין הפילוסופיה הכירופרקטית המקורית של די. די. פאלמר. הייחוד של כירופרקטיקה הוא ביסוד הויטאליסטי שלה. מחקרים מתקדמים מהתקופה האחרונה בביולוגיה תאית ומולקולרית מחבקים ומקדמים את השורשים הויטאליסטים של הכירופרקטיקה.